זהו הרגל השני מבין 3 הרגלים.
הראשון הוא :פסח, השני-שבועות, והשלישי: סוכות.
מה שמעניין הוא, שאין כמעט גן ילדים, שלא שרים בו על חג השבועות,
עוטרים זרי פרחים לילדים, שרים "סלינו על כתפינו ,הבאנו ביכורים..."
ולא תמיד מבינים על מה שרים בכלל...
אם רוב העם שלנו שר על החגים, חוגג אותם מידי שנה בשנה...זה אומר משהו
(אתם מכירים מישהו שלא שר בגן על ראש השנה, על סוכות,על חנוכה? מקווה שלא...)
זה בעצם מה שמאחד אותנו: זו המסורת.
זה כמו לחיות עם משפחה גדולה, עם אילן שורשים עמוק.
כמה זה נותן לילד, שיש לו אמא, אבא, סבא,סבתא..דודים, דודות...
ולמה?
כי משפחה נותנת בסיס איתן לצמיחה רגשית נכונה, ולאיזון.
ומשם באה שאר הצמיחה, בכל התחומים (בהשערה שהמשפחה "בריאה")
כך גם אתנו ,כאומה: כל חג מזכיר לנו שאנו עם אחד, משפחה גדולה,
שחוגגים את חגי המסורת ביחד.
אני סבורה, שמה שהכי חשוב לא-ל, זה האחדות בעם שלנו.
מהות העם שלנו זה האחדות: כבר בהר סיני היינו מאוחדים, כאיש אחד בלב אחד.
למה אני חותרת?
אם המהות שלנו היא האחדות, אז זה מה ששומר עלינו לאורך הדורות.
אנחנו צריכים להיזהר לא לשפוט אנשים לפי המראה שלהם. איש באמונתו יחיה...
אתן דוגמה:
ישנם אנשים דתיים שחושבים, שמי שאינו לבוש כמותם- אינו דתי.
ישנם אנשים חילונים, שחושבים, שכל מי שלבוש כחרדי-אינו ישר, כי זה מה שהם רואים בחדשות...
והאמת היא, שישנם כאלה שמתפללים 3 תפילות ביום ואינם נוהגים באחדות ,
וישנם כאלה שאינם מגדירים עצמם כדתיים , והם נותנים ועושים בלי סוף, לכל מי שצריך עזרתם,
כך שהם בעצם מרבים באחדות בעם שלנו.
הבגד אינו קובע...
כשיש אחדות וסובלנות- מאזינים בכבוד ונותנים מקום לשני. ומכבדים.
לא מתווכחים . לא שופטים.
לדעתי, זה מה שהא-ל אוהב. וזו אחת ממהויות החג הזה .
לעניין הזוגיות:
מי שמכבד את דעת בן זוגו- מעצים את הזוגיות שלו בכמה דרגות.
גם אם אין לך עדיין זוגיות-אפשר ל"תרגל" את זה עם בני המשפחה, להיות יותר סבלניים
לדיעות אחרות, וכך האחדות בעם תתפשט וייצא מזה רק טוב.
בואו ננסה בחג השבועות הזה להתקדם באחדות ובסובלנות. מה דעתכן?
ספרו לי איך אתן מיישמות את האחדות והסובלנות כאן למטה:
